החלטה בתיק בש"פ 7346/13

1.       בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ב-90 ימים החל מיום 10.11.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 16386-02-13 (כבוד השופט מ' בר-עם) בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

רקע ועובדות

2.       כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 10.2.2013. בהמשך, ביום 19.3.2013 הוגש נגדו כתב אישום מתוקן (במסגרתו תוקן האישום התשיעי ונוסף האישום העשירי). כתב האישום מייחס למשיב את העבירות הבאות: זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) (ריבוי עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 415 לחוק העונשין) (ריבוי עבירות); הלבנת הון (לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון)) (ריבוי עבירות); מרמה ערמה ותחבולה (לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); מסירת ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 117(ב)(1) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף)); הוצאת חשבונית מבלי לבצע עסקה (לפי סעיפים 117(ב)(3) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף); ניכוי מס תשומות שלא כדין (לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף); ניהול פנקסים כוזבים (לפי סעיפים 117(ב)(6) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף); מרמה ערמה ותחבולה (לפי סעיפים 117(ב)(8) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף); וכן עבירות נוספות לפי חוק מס ערך מוסף (לפי סעיפים 117(ב1) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף).

3.        כתב האישום המפורט שהוגש נגד המשיב, במתכונתו המתוקנת, כולל עשרה אישומים. שמונת האישומים הראשונים מתארים שורה ארוכה של מקרים אשר התרחשו במהלך שנת 2012 ובהם פנה המשיב לנציגיהן של חברות מסחריות, הציג עצמו בזהות בדויה כבעל עסק (שאותו פתח המשיב במשותף עם אדם נוסף) ורכש מהן סחורה בהיקפים משמעותיים (בשווי כולל של כשני מיליון שקלים) תוך שימוש בהמחאות שנשאו את שם העסק, שלרובן לא היה כיסוי (על-פי רוב, על-פי המתואר בכתב האישום, המשיב שילם תמורת הסחורה או המלאי בסדרה של המחאות אשר רק לאלה שנועדו להיפרע ראשונות היה כיסוי - אך להמשך ה"סדרה" לא היה כיסוי). על פי עובדות האישום התשיעי, וזאת בהמשך לשמונת האישומים הראשונים, המשיב כלל בספרי העסק שלו חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 630,000 שקל על מנת להגדיל שלא כדין את רישום ההוצאות של העסק ובכך להקטין שלא כדין את תשלומיו למס הכנסה ולמס ערך מוסף. על פי עובדות האישום העשירי, במהלך השנים 2010 - 2012 מכר המשיב ללקוחות דירות בשני בנייני דירות שבנה בעיסוויה, ברמות גימור שונות, ואלה שילמו לו תמורתן במזומן ובהמחאות לפקודתו. במסגרת עסקאות אלה הוא ביצע עבירות מס רבות, ובכללן אי-דיווח על הכנסות, אי-ניהול ספרים כחוק, אי-הוצאת חשבוניות מס ועוד.

ההליכים הקודמים

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב, המבקשת הגישה בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו (ובהן הודעות של עדים רבים וכן צילומים ומסמכים שונים). עוד נטען כי מעשיו של המשיב, שנעשו בתחכום רב ובשיטתיות, מעידים על מסוכנותו לציבור ומקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כמו כן, נטען כי פעולות ההסוואה, הזיוף, ההתחזות וההתחמקות בהן נקט המשיב מקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים מחשש לשיבוש הליכי משפט, בין על דרך הימלטות מדין, בין אם על דרך העלמת רכוש ובין אם באמצעות השפעה על עדים.

5.        ביום 12.2.2013 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך עתר לבחינת האפשרות של שחרור המשיב לחלופת מעצר ולהכנת תסקיר מבחן בענייננו.

6.        ביום 3.3.2013 הוכן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה כי המשיב, שהוא יליד ג'נין, נעדר עבר פלילי, אך שהסיכון להישנותן של התנהגויות דומות לאלו המתוארות בכתב האישום מוערך כגבוה. שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בשל רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו ובשל דפוסי אישיותו.

7.        לאחר בחינת התסקיר ביום 3.3.2013, קיבל בית המשפט קמא את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים (מ"ת 16417-02-13, השופט א' כהן). ביום 24.3.2013 דחה בית משפט זה (בש"פ 2106/13, השופט י' עמית) את הערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט קמא.

8.        ביום 23.6.2013 הוגשה בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו של המשיב נוכח חלוף הזמן, התדרדרות נטענת במצבו הרפואי של המשיב וקצב ניהול המשפט. ביום 3.7.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה וקבע כי נקודת האיזון ביחס למשיב לא השתנתה.

טענות הצדדים

9.        המבקשת טוענת כי יש מקום להיענות לבקשתה, בשים לב למסוכנות הנשקפת מן המשיב, מצד אחד, והעובדה שמשפטו מתמשך בשל עיכובים הנובעים מהתנהלותו, מאידך גיסא.

10.      המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב נשקפת היטב מהמעשים המיוחסים לו, אשר נעשו בתחכום רב, באופן שיטתי ובהיקף ניכר וכללו הקמת מערכת מתוכננת ומשומנת שנועדה לפגוע בעסקים וספקים תמימים. עוד מציינת המבקשת כי גם שירות המבחן העריך שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות דומה מצד המשיב. בנוסף מציינת המבקשת כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין בעניינו של המשיב, בשל פעולות ההסוואה, הזיוף, ההתחזות וההתחמקות וכן התחכום הרב שנכללו במעשים המיוחסים למשיב. בהקשר זה צוין גם כי למשיב בני משפחה המתגוררים בשטחים, עובדה שעשויה להשליך על יכולתו להימלט מן הדין.

11.      באשר למהלך הדיונים בהליך העיקרי עדכנה המבקשת כי כתב האישום הוקרא כבר ביום 25.2.2013 וכי העיכובים שחלו במשפטו של המשיב מאז נבעו מבקשות שהוגשו על-ידי בא-כוח המשיב וכן מחילופים שחלו בייצוגו של המשיב. עד כה, כך נמסר, התקיימו שני דיוני הוכחות, שבמהלכם נשמעו עשרה עדים. שני מועדי הוכחות נוספים שנקבעו לחודשים ספטמבר ואוקטובר נדחו עקב החלפה נוספת בייצוגו של המשיב. התיק קבוע כעת לשמיעת הוכחות בימים 19.11.2013 ו-20.11.2013.

12.      המשיב מצידו התנגד לבקשה. באשר למסוכנותו של המשיב, טען בא-כוחו כי כעת משנחשפו מעשיו הסיכוי שיוכל לחזור על מעשי המרמה המיוחסים לו קטן. כמו כן, בא-כוחו של המשיב הצביע על חוסר הסבירות, לטענתו, באפשרות שהמשיב ירצה להימלט מישראל לשטחים, ובכך "להגלות" עצמו מחייו בה כיום כתושב ירושלים.

דיון והכרעה

13.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

14.      במקרה זה חוברים כמה שיקולים באופן המחזק את ההצדקה להארכת המעצר. כפי שנטען בצדק על-ידי המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב מעידים על תחכום והעזה, וממילא על מסוכנות, מסקנה שאליה הגיע גם שירות המבחן. בית משפט זה קבע לא אחת כי גם ביצוען של עבירות רכוש עשוי להקים חזקת מסוכנות כאשר הן מבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר ותוך שיתוף פעולה בין מספר גורמים (כפי שפירטתי בהחלטתי בבש"פ 5857/13 מדינת ישראל נ' אוסקר (3.9.2013). כן ראו: בש"פ 5431/98 רוסלן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268 (1998); בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (19.1.2009); בש"פ 3329/12 זנון נ' מדינת ישראל (10.5.2012); בש"פ 4782/12 אלימלך נ' מדינת ישראל (28.6.12)). בענייננו, וכפי שציין גם השופט עמית שדחה את עררו של המשיב על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים (בבש"פ 2106/13 הנזכר לעיל) מדובר בעבירות "עוקץ" ותרמית ברכוש בהיקף נרחב המקימות חזקת מסוכנות. לכך ניתן להוסיף, כי בנסיבות העניין ההתמשכות במשפט אכן קשורה במידה רבה בחילופין חוזרים ונשנים בייצוגו של המשיב. בא-כוח המשיב מיקד רבות מטענותיו בשאלה של הסיכוי להימלטות לשטחים, אך למעשה גם מבלי להביא בחשבון שיקול זה - יש בסיס איתן להארכת המעצר בנסיבות שתוארו.

15.      אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 10.11.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 16386-02-13 (כבוד השופט מ' בר-עם) בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.